שימוש במקלדת הערבית הווירטואלית

לא כל אות שווה את המאמץ לאיית אותה. כשאתם צריכים תו שאתם לא מצליחים למקם, סימן ניקוד שאתם משתמשים בו לעיתים רחוקות, או סימן שמעולם לא הקלדתם — מהר יותר להסתכל על מקלדת וללחוץ על מה שאתם רוצים.

המקלדת שעל המסך יושבת מתחת לתיבת ההקלדה ועושה בדיוק את זה. היא כותבת לאותה תיבה שאליה אתם מקלידים, כך שאפשר לעבור בין השתיים באמצע מילה.

הכול גלוי בבת אחת

אין מצב להחליף ואין דפים לדפדף ביניהם. המקשים מסודרים בקבוצות מסומנות, כולן על המסך יחד:

קבוצה	מה יש בה
אותיות	28 האותיות הערביות בסדר אלפביתי — הרשת הראשית
מספרים	הספרות הערביות-הודיות, ٠ עד ٩
ניקוד	החרכאת — פתחה, כסרה, דמה, סוכון, שדה, והתנוין
סימנים	צורות ההמזה וסימני הפיסוק הערביים

האותיות תופסות את החצי העליון; המספרים, הניקוד והסימנים יושבים מתחתן זה לצד זה. מתחת לכולם יש שורת פקדים עם Backspace, רווח ו-Enter, כך שאפשר לסיים קטע טקסט קצר בלי לגעת במקלדת הפיזית בכלל.

כל מקש מלמד אתכם את הקיצור שלו

זה החלק שקל לפספס. כל מקש מציג רמז לטיני קטן מעל האות הערבית — הרצף שהיה מייצר את האות הזאת אילו הקלדתם אותה במקום.

כך שמקש ش מציג את הטריגר לش, ומקש ح מציג את הטריגר לح. השתמשו במקלדת שעל המסך שבוע, ותקלטו את המקבילות המוקלדות בלי שהתכוונתם ללמוד אותן.

הרמזים הולכים לפי סגנון ההקלדה שלכם. עברו ממסורתי לאנגלית והרמזים ישתנו איתו, כי הרצף שמייצר את ش שונה בכל אחד מהם. זה הופך את הלוח לעזר חי לסגנון שבחרתם, ולא לטבלה קבועה.

הקשה על מקש מכניסה בדיוק את התו הזה

מקש שעל המסך מכניס את האות שלו ישירות במיקום הסמן. היא לא מומרת והיא לא עוברת דרך טבלת התעתיק — מה שמופיע על המקש הוא מה שנוחת בתיבה.

לזה יש שתי השלכות שימושיות:

זה מסיים את המילה שהקלדתם. אם הייתם באמצע רצף לטיני, הקשה על מקש מקבעת את מה שהיה לכם ואז מכניסה את התו החדש. כך אפשר להקליד את רוב המילה ולהקיש על האות הקשה.

זה מגיע לאיותים שהקלדה לא יכולה. המקרה הברור ביותר הוא ההמזה החשופה. הקלדת s'a-- נותנת شإ, כי a-- היא התאמה ארוכה יותר מ--- ומנצחת. הקלידו s'a, אחר כך הקישו על ء בקבוצת הסימנים, ותקבלו شاء. ראו אותיות ערביות מסובכות לשאר המשפחה הזאת.

סימני ניקוד נצמדים לאות שלפניהם

מקשי הניקוד הם תווים מצרפים — הם מצוירים על מעגל מקווקו על המקש כדי להראות שהם יושבים על משהו אחר.

הקשה על אחד מהם מצמידה אותו לתו שנמצא בדיוק לפני הסמן. אז הסדר הוא תמיד: להקליד או להקיש את האות, ואז להקיש את הסימן. סימן שנחת על האות הלא נכונה כמעט תמיד אומר שהוא הוקש מקום אחד מוקדם מדי או מאוחר מדי; מקש המחיקה מסיר סימנים אחד-אחד. הוספת חרכאת מכסה את המקבילות המוקלדות.

מתי הקשה היא הבחירה הטובה יותר

• בנייד, שבו בחירת אות יכולה להיות נוחה יותר מאיות של מילה.
• לאות שאתם משתמשים בה לעיתים רחוקות ובלאו הכי הייתם צריכים לחפש אותה.
• לסימני ניקוד, שבהם לראות את כל הסימנים בבת אחת עדיף על להיזכר בשמונה רצפים.
• לפיסוק, כי לערבית יש צורות פסיק וסימן שאלה משלה.
• כשאיות פשוט לא יוצא בהקלדה, כמו למעלה.

למילים רגילות, הקלדה נשארת מהירה יותר. רוב האנשים מתכנסים לזה שהם מקלידים את המשפט ומקישים על התו המזדמן — ובדיוק בשביל זה השתיים יושבות באותה תיבה.

הצעד הבא

פתחו את המקלדת הערבית, גללו ללוח שעל המסך, והקישו על ארבע הקבוצות כדי לראות מה יש בכל אחת. אחר כך הקלידו מילה והקישו אות אחת לתוך האמצע שלה — הצירוף הזה הוא איך שרוב האנשים בסוף משתמשים בזה.